פסק-דין בתיק ת"א 3091-09

1. התובע הגיש תובענה לסעד הצהרתי ובהתאם לסעד אכיפה לפיו הדירה ברחוב ביאליק 11/3 באשדוד הידועה כגוש 2071 חלקה 120 תת חלקה 33 (להלן: " הדירה"). הינה בבעלותו הבלעדית של התובע  ולנתבעת אין זכות כלשהי בדירה ובהתאם להורות ללשכת רישום המקרקעין לבצע את שינוי הרישום, לחילופין לחייב את הנתבעת לחתום על כל המסמכים הנדרשים לשם העברת הזכויות בדירה על שם התובע.

2. התובע הינו אזרח תושב אוקראינה. לתובע קרובי משפחה המתגוררים בישראל משנת 1990 והם, סמיון נאיידיס וטטיאנה נאיידיס.

לטענת התובע, במהלך השנים 93-94 קיבל החלטה לרכוש דירה בישראל מתוך כוונה להכין דרכו לקראת עלייה לארץ ישראל. לשם כך, פנה לעזרת קרוביו ה"ה נאיידיס בבקשה לעזור לו בחיפוש ורכישת דירה בישראל. לאחר שאיתרו ה"ה נאיידיס דירה עבורו העביר להם התובע כספים לשם רכישת הדירה הנדונה. לטענתו, אימץ את עצת קרוביו, ה"ה נאיידיס, והסכים כי הדירה תרשם על שם הנתבעת כשהוא מבטיח את זכויותיו בדירה על דרך של החתמת הנתבעת על מסמכים שונים.

3. ביתר פירוט טען, כי עובר לזמנים הרלבנטים, היתה הנתבעת (ילידת 1970) בת זוגו של חיים, בנם של ה"ה נאיידיס, והתגוררה  בדירתם, ברחוב נווה שלום 20/7 באשקלון כשמן הקשר הזוגי שבין הנתבעת לבין חיים נולדה, בסוף שנת 1993, בתם אמילי.

4. לטענת התובע, לאור מצוקה כספית בה נמצאה הנתבעת, ורצונה לסייע לאמה, הגתה הנתבעת רעיון לפיו תמונף עסקת רכישת הדירה הנדונה על מנת שתקבל לידיה כספי מענק משרד השיכון, ממנו תיהנה לצרכיה. כך עלתה הצעה לפיה, תירשם הנתבעת כמי שרוכשת את הדירה, ובמעמדה כאם חד הורית תהנה מהטבה  אותה העניק משרד השיכון באותה עת, הלוואה בסך של 45,000 ש"ח לרכישת דירה, ההופכת בתום 15 שנה למענק.

לפיכך, סוכם כי יפעלו במשותף לקבלת כספי המענק מן המדינה, כספים אשר ישולמו לטובת רכישת הדירה, אשר תרשם על שם הנתבעת, ומנגד ישלם התובע לנתבעת סכום זה ממנו תוכל ליהנות לצרכיה. עוד הוסכם כי מאחר וההלוואה הופכת למענק רק בתום 15 שנה תישאר הדירה רשומה על שם הנתבעת לתקופה זו וכי בתום התקופה תעביר הנתבעת את הזכויות בדירה על שמו. לטענתו, היתה זו תוכנית שנרקמה בין ה"ה נאיידיס לבין הנתבעת והוא סמך עליהם בעיניים עצומות.

5. עוד טען, כי לאחר שנמצאה דירה מתאימה לרכישה, ועוד בטרם חתימה על הסכם רכישת הדירה, חתמה הנתבעת על מסמכים רלבנטיים אשר יבטיחו כי בתום 15 שנה, בהם הופכת ההלוואה, האמורה לעיל, למענק, יעברו הזכויות בדירה אליו והוא ירשם כבעלים. בהתאם, הצביע התובע על מסמכים מחודש אוקטובר 94, הרשומים בכתב ידה של הנתבעת, בהם אישרה הנתבעת כי חרף רישום הדירה על שמה אין ולא יהיו לה זכויות בדירה מפני שנרכשה מכספי נאיידיס קרי, בכספיו שלו, וכן אישרה הנתבעת כי קיבלה מה"ה נאיידיס סך של 45,000 ש"ח במזומן כנגד המענק שקיבלה הנתבעת מאת בנק למשכנתאות אשר הועבר לטובת מימון רכישת הדירה.

6. לאחר חתימת הנתבעת על המסמכים האמורים מחודש אוקטובר 94, נחתם ההסכם לרכישת הדירה מהקבלן ביום 14.11.94, בתמורה לסך של 377,656 ש"ח. הנתבעת נרשמה כרוכשת הדירה. כספי ההלוואה, סך של 45,000 ש"ח, התקבלו מהמדינה והועברו לטובת תשלומי רכישת הדירה.

לטענת התובע, הוא נשא ביתרת תשלומי תמורת הדירה, על דרך העברת כספים במזומן לנאיידיס, אשר דאגו להעבירם לקבלן בהתאם להתחייבות בהסכם הרכישה. כמו כן, טען כי בהחזרי ההלוואה הוא נשא באמצעות ה"ה נאיידיס.

7. מעבר למסמכים שנחתמו על ידי הנתבעת בחודש אוקטובר 94 , חתמה הנתבעת על אישורי קבלה חדשים מיום 24.2.95, אשר נכתבו ונחתמו על ידה בנוכחות עדים, בהם אישרה הנתבעת בכתב ידה כי קיבלה לידיה מסמיון נאיידיס סך במזומן של 45,000 ש"ח, בגין סכום מענק משרד השיכון שהועבר לטובת מימון רכישת הדירה, וכן אישרה כי אין ולא יהיו לה בעתיד שום זכויות בדירה וכי בפועל הדירה נרכשה מכספם של ה"ה נאיידיס וכי אין הנתבעת יכולה להתייחס לדירה כשלה ועל כן גם איננה זכאית להתגורר בה, אינה רשאית למכור אותה או להעבירה במתנה וכי ה"ה נאיידיס אחראים לתשלומי החזרי המשכנתא ורק הם יכולים למכור את הדירה בכל עת וללא הסכמת הנתבעת.

8. התובע חזר והדגיש בתביעתו כי את כספי תמורת הדירה העביר לה"ה נאיידיס, אשר הם אלה אשר טיפלו עבורו ברכישת הדירה. כי הוסכם בינו לבין הנתבעת והנתבעת התחייבה כלפיו כי, הדירה נרשמת על שמה רק לתקופה מוגבלת, כדי ליהנות מכספי ההלוואה מהמדינה אשר הופכים למענק בתום 15 שנה וכי היא מתחייבת בתום שנת 2010 לפעול לרישום כל הזכויות בדירה על שמו, ללא תמורה.

9. לטענת התובע, במהלך ביקור שלו בארץ, בשנת 1997, פנו הצדדים לנוטריון במטרה לוודא קיומה של התחייבות זו של הנתבעת כלפיו. בהמלצת הנוטריון חתמו בפניו על הסכם הלוואה  לפיו התחייבה הנתבעת להחזיר לתובע סכום הלוואה השווה בשקלים בסך של 180,000 דולר ארה"ב, אשר קיבלה לכאורה הנתבעת מהתובע. עוד בנוסף חתמה הנתבעת על הסכם שכירות לתקופה ממושכת וכן חתמה על ייפוי כח כללי לטובת התובע המאפשר לו לבצע כל פעולה ביחס לדירה, לרבות העברת כל הזכויות בדירה על שם התובע. ציין התובע, כי כל הפעולות הנ"ל של חתימה על הסכם הלוואה, לצד חתימה על ייפוי כח כללי, נעשו לאחר שנועצו  עם נוטריון ולפי המלצותיו וזאת כדי להבטיח את התחייבויות הנתבעת כלפיו באשר לזכויותיו בדירה. עוד בנוסף, חתמה הנתבעת על צוואה לטובת התובע לפיה מורישה היא את זכויותיה בדירה לתובע.

10. טען התובע כי, לאורך כל השנים, מאז מועד רכישת הדירה ולאחר מכן חתימת המסמכים כמפורט לעיל בשנת 1997 ועד תחילת 2009, התנהגה הנתבעת באופן ברור ושאינו משתמע לשתי פנים לפיה, הזכויות בדירה אינן שלה כי אם של התובע ולכל היותר ה"ה נאיידיס הם המורשים לפעול בדירה בשם ועבור התובע. כך, הושכרה הדירה לאחרים ותמורתה התקבלה לידי התובע במשך כ-12 שנה.

11. אין חולק כי, במהלך חודש פברואר 2009 הודיעה לפתע הנתבעת על ביטול ייפוי הכוח הכללי מיום 16.2.97 שמסרה לתובע וכן על ביטול הסכם ההלוואה ועל כוונתה להעביר את הזכויות בדירה על שם בתה, אמילי, שהינה נכדתם של ה"ה נאיידיס.

12. מיד לאחר קבלת הודעה זו החלו הצדדים להתכתב ביניהם, באמצעות עורכי דין, כאשר התובע חוזר ומתרה בנתבעת כי יפתח כנגדה בהליכים משפטיים לאכיפת התחייבותה החוזית, לנוכח הודעתה. הנתבעת דחתה את פניות התובע ובלית ברירה הגיש התובע תובענה זו. כאמור, חזר התובע וטען כי על פי המוסכם בין הצדדים, בתום 15 שנה מיום רכישת הדירה, מהלך שנת 2010, נדרשת הנתבעת לשתף פעולה עימו ולהעביר את הזכויות בדירה על שמו, ללא תמורה.

13. הנתבעת, בכתב הגנתה, שטחה ארוכות את מסכת היחסים המורכבת והמסובכת שהיתה באותה עת בינה לבין ה"ה נאיידיס, על רקע היותה בת זוגו של בנם חיים. כשהיא מייחסת, בפרט לגב' נאיידיס, התנהגות נוקשה כלפיה עד כי עוררה אצלה אימה מפניה. הנתבעת לא הכחישה את דבר רכישת הדירה ולא הכחישה את דבר חתימתה על אותם מסמכים משנת 1994-1995, המלמדים לכאורה כי למבקש הזכויות בדירה, על אף שהן רשומות על שמה. הנתבעת גם לא הכחישה את חתימתה על המסמכים משנת 97, הסכם ההלוואה וייפוי הכוח הכללי שנמסר לתובע. אך טענה לגבי כל המסמכים הללו, כי אלו נחתמו על ידה תחת לחץ, כפייה ועושק, כשהיא מוסיפה ומציינת כי אינה זוכרת כלל שחתמה על צוואה.

14. הנתבעת בכתב הגנתה, בקשה להציג גרסה שונה לחלוטין בעניין רכישת הדירה. לטענתה, הדירה נרכשה לטובתה ולטובת חיים, איתו ניהלה חיי שיתוף, לאחר שנולדה בתם המשותפת. טענה הנתבעת כי בעקבות משברים חוזרים ונשנים ביחסים שבינה לבין חיים, מצד אחד, ובינה לבין נאיידיס מצד שני, ומאחר וה"ה נאיידיס ביקשו לשמר את התא המשפחתי שבנתה עם חיים, ולנוכח העבודה הקשה אליה נרתמו היא וחיים בעסק ההסעות הצהירו והבטיחו בפניה ה"ה נאיידיס כי הם מבקשים לרכוש עבורה ועבור חיים ובתם הקטינה אמילי, דירה כדי שהמשפחה הצעירה תוכל לחיות חיים נורמאליים.

15. לטענתה, מימון רכישת הדירה לא הגיע כלל מהתובע אלא משני מקורות אחרים והם: האחד - כספי הלוואות: הלוואה בסך 45,000 ש"ח שהפכה למענק ממשרד השיכון והלוואה שנטלה הנתבעת מבנק דיסקונט למשכנתאות בסך 139,000 ש"ח. השני - הכנסות שהיו לנאיידיס ממרפאת השיניים שהפעיל סימון נאיידיס ומחסכונות שלה ושל חיים, הכנסות שהיו להם מעסק ההסעות שנוהל על ידם, תחת ניהולה בפועל של הגב' טטיאנה נאיידיס. בהתאם, טענה הנתבעת כי, בחודש אפריל 1996, לאחר שנמסרה לה הדירה מהקבלן, עברה היא, יחד עם חיים ובתם הקטינה, לגור בדירה, ומאוחר יותר אף הצטרפה אחותה אולגה להתגורר עימם מאחר ולא היה לה מקום מגורים.

ציינה הנתבעת כי חודשים לאחר מכן, בנובמבר 96, נתגלע משבר קשה בינה לבין חיים, משבר אשר גרם לה לעזוב את הדירה ולהתחיל חיים חדשים עם בתה בעיר אחרת, בכפר סבא, בבית הוריה.